קיטוב רגשי נשען יותר על אכזבה מיריבים מאשר על שנאה
המאמר מציע לראות בקיטוב רגשי לא רק שנאה למחנה היריב, אלא בעיקר אכזבה מאזרחים שאמורים לשאת יחד באחריות לטוב המשותף. ההבחנה הזאת משנה את הדרך שבה חושבים על הפחתת קיטוב בדמוקרטיות.
מושגי יסוד בקצרה
קיטוב רגשי מתאר רגשות שליליים כלפי מחנה אידיאולוגי יריב, מעבר למחלוקת על מדיניות. אכזבה פוליטית שונה משנאה מפני שהיא מניחה שהיריב עדיין נתפס כאזרח שיכול היה לתרום לטוב המשותף אך אינו עומד בציפייה הזאת.
מה המאמר מצא או טוען בפועל?
קיטוב רגשי (AP), הנטייה של קבוצות אידיאולוגיות מנוגדות לחוות רגשות שליליים זו כלפי זו, היא דאגה גוברת במדינות הדמוקרטיות המערביות. המאמר טוען שבניגוד לאופי השלילי וההרסני הטהור של השנאה, האופי המורכב של האכזבה לוכד טוב יותר את הדינמיקה של היחסים בין קבוצות חוץ אידיאולוגיות. המחקר, המתמקד ב-AP אופקי בין אזרחים: מצביעי המפלגות הרפובליקניות והדמוקרטיות בארה"ב (מחקרים 1a-1d) ושמאלנים וימנים בישראל (מחקר 2), מזהה אכזבה כרגש החזק והעקבי ביותר הקשור ל-AP במחקרים, קבוצות אידיאולוגיות ומדדי רגשות.
Kretchner, Elad-Strenger, Hirsch-Hoefler, Orian-Harel ו-Halperin בוחנות אילו רגשות שליליים קשורים לקיטוב רגשי בין יריבים אידיאולוגיים. המחקר משווה כעס, פחד, גועל, בוז, אכזבה ושנאה, ומזהה את האכזבה כרגש העקבי והחזק ביותר במדגמים בארצות הברית ובישראל. הממצא חשוב לדמוקרטיה מפני שהוא מציע שקיטוב אינו רק שנאה טהורה, אלא גם קריסה של ציפיות מאזרחים אחרים לתרום לטוב המשותף.
איזו שאלה המחקר מציב על קיטוב רגשי?
המחקר שואל אילו רגשות שליליים באמת עומדים בלב הקיטוב בין מחנות אידיאולוגיים. הוא אינו מסתפק במילה כללית כמו איבה, אלא בודק כעס, פחד, גועל, בוז, אכזבה ושנאה כרגשות נפרדים.
למה ההבחנה בין אכזבה לשנאה חשובה לדמוקרטיה?
שנאה מציירת את היריב כאויב שאין ממנו ציפייה אזרחית ממשית. אכזבה, לעומת זאת, משמרת עקבות של שותפות פוליטית ולכן עשויה לפתוח מסלולים אחרים להפחתת קיטוב.
מה מלמד המקרה הישראלי במחקר?
אחד המחקרים בוחן קיטוב אופקי בין שמאל לימין בישראל. המקרה הישראלי חשוב משום שהוא מאפשר לבחון קיטוב בחברה שבה מחלוקות ביטחוניות, זהותיות ומוסדיות יושבות בתוך אזרחות משותפת.
מה נמצא ביחס לארצות הברית?
המחקר כולל כמה מחקרים על בוחרי המפלגה הרפובליקנית והדמוקרטית בארצות הברית. השוואה זו מחזקת את הטענה שהדפוס אינו ייחודי לישראל, אלא שייך לבעיה רחבה יותר של דמוקרטיות מערביות.
איך המאמר משנה את מדידת הקיטוב?
המאמר מציע למדוד רגשות מובחנים במקום להשתמש במדד כללי בלבד של יחס שלילי ליריב. מדידה כזאת יכולה להבחין בין מצבים שבהם היריב נתפס כמסוכן, מאכזב או בלתי מוסרי.
מה המשמעות למדיניות של הפחתת קיטוב?
אם אכזבה היא רגש מרכזי, אז התערבויות אינן חייבות להתחיל רק מהפחתת שנאה. הן יכולות להדגיש אחריות אזרחית משותפת, ציפיות הדדיות ודרכים שבהן יריבים עדיין תורמים לטוב הציבורי.
האם המאמר טוען שאין שנאה פוליטית?
המאמר אינו מכחיש ששנאה קיימת בתוך יריבות אידיאולוגית. הטענה היא שאכזבה מסבירה באופן עקבי יותר את הקשר בין רגשות שליליים לבין מדדי קיטוב רגשי במחקרים המתוארים בתקציר.
מהו הסיכון הדמוקרטי של אכזבה מתמשכת?
אכזבה מתמשכת מיריבים עלולה לשחוק אמון, נכונות להפסיד בבחירות והסכמה על כללי משחק משותפים. גם בלי שנאה גלויה, היא יכולה להפוך את המחלוקת הפוליטית למאבק על עצם הלגיטימיות של המחנה האחר.
איך כדאי לקרוא את התרומה של המאמר?
התרומה היא מושגית ואמפירית גם יחד: היא מפרקת קיטוב לרכיבים רגשיים ומציעה פרשנות אזרחית לאכזבה. הקריאה בו מועילה במיוחד למי שמבקש להבין למה יריבים פוליטיים עדיין מצפים זה מזה, גם כאשר היחסים ביניהם קשים.
התמצית שלעיל היא תמצית עצמאית בעברית, שנכתבה בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. היא אינה תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינה מטעם המחברים או כתב העת, ואינה מחליפה קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 9 ביוני 2026