האם הרפורמה המשפטית באמת מתקנת את מהפכת שנות התשעים?

מה נבדק במחקר

אודי זומר מאוניברסיטת תל אביב, יחד עם רייצ'ל קולסון ונתניאל שמידט, בוחנים מחדש את סיפור מהפכת השפיטה של שנות התשעים בישראל.

המאמר שואל האם נכון לראות את רפורמת 2023-2025 כתגובה ישירה ומאוחרת לאקטיביזם שיפוטי, או שמדובר בפרק אחר במאבק רחב יותר על חוקתיות, זכויות וזהות פוליטית.

המחקר פורסם ב-Frontiers in Political Science בשנת 2025, עם DOI פעיל, וממוקם בתוך הדיון האקדמי על המשבר החוקתי בישראל.

מה המאמר מצא או טוען בפועל?

המאמר דוחה את הסיפור שלפיו מהפכת שנות התשעים הייתה בעיקר מהלך מלמעלה של אהרן ברק ושופטי בית המשפט העליון שביקשו להרחיב את כוחם. הוא טוען שהסבר כזה הופך את רפורמת 2023–25 לתיקון אפשרי של עודף כוח שיפוטי, ולכן מפספס את ההקשר ההיסטורי והפוליטי הרחב יותר.

המאמר מציב במרכז את המתח המתמשך בין המרכיבים היהודיים והדמוקרטיים בזהותה של ישראל, מתח שמופיע כבר בהכרזת העצמאות. לצד זאת, הוא קושר את שינויי שנות התשעים לסוף המלחמה הקרה ולגל הדמוקרטיזציה העולמי, שבמסגרתו ישראל ביקשה לחזק את מרכיביה הדמוקרטיים ולהתמקם בקרב הדמוקרטיות הליברליות המערביות.

המחקר מסתמך על ראיות כגון דיוני ועדות בכנסת, נאומים פוליטיים, דפוסי אשרור של אמנות בינלאומיות וכתיבה והתבטאויות של שופטים. מתוך ראיות אלה הוא טוען שהשינוי החוקתי של שנות התשעים לא היה תוצר של תחבולה שיפוטית בלבד, אלא תוצאה של תנועות מקבילות בכמה רשויות שלטון ובהקשר בינלאומי שבו בתי משפט עצמאיים נתפסו כמנגנון מרכזי נגד שינויי משטר אנטי-דמוקרטיים.

מה המאמר מצא על שנות התשעים?

הממצא המרכזי הוא שמהפכת השפיטה אינה רק סיפור של בית משפט שהרחיב לעצמו סמכות.

לפי המאמר, שנות התשעים כללו גם שינוי חברתי ופוליטי רחב יותר: התקרבות לשיח זכויות ליברלי, התחזקות מוסדות משפטיים, והשתלבות של ישראל במרחב דמוקרטי מערבי לאחר סוף המלחמה הקרה.

לכן, כאשר מבקרים את בית המשפט כמי שיצר לבדו את כללי המשחק החדשים, מאבדים חלק מההקשר ההיסטורי והחברתי שבו התרחשה ההתפתחות החוקתית.

למה זה משנה להבנת רפורמת 2023?

המאמר מסביר שרפורמת 2023 נשענה על טענה פשוטה: צריך להחזיר כוח לנבחרי הציבור אחרי שבית המשפט לקח כוח שלא ניתן לו.

זומר, קולסון ושמידט מציעים תמונה מורכבת יותר. אם מהפכת שנות התשעים היתה קשורה גם להגנה על זכויות, שלטון החוק ומוסדות דמוקרטיים, אז צמצום כוחו של בית המשפט אינו רק שינוי מוסדי ניטרלי.

החשש הליברלי הוא שפגיעה בביקורת שיפוטית עלולה להחליש את ההגנה על מיעוטים, על זכויות ועל כללים שמגבילים רוב פוליטי רגעי.

מה השאלה הדמוקרטית שעולה מכאן?

השאלה הדמוקרטית היא לא רק מי צודק בוויכוח ההיסטורי על אהרן ברק או על חוקי היסוד.

השאלה העמוקה יותר היא האם ישראל רוצה דמוקרטיה שבה רוב פוליטי יכול לשנות במהירות את כללי המשחק, או דמוקרטיה ליברלית שבה גם רוב נבחר כפוף לזכויות, לביקורת שיפוטית ולכללי יסוד.

במובן הזה, המאמר הופך את הדיון על העבר לכלי להבנת הסכנה שבהחלשת מנגנוני בלימה בהווה.

מה כדאי לשאול כששומעים על תיקון הרפורמה?

כדאי לשאול האם התיקון המוצע מחזק את האיזון בין הרשויות או רק מקטין את היכולת לבקר את הממשלה והכנסת.

אם התוצאה היא פחות הגנה על זכויות ופחות עצמאות שיפוטית, המאמר מציע לראות בכך לא תיקון נקודתי אלא שינוי בעומק הדמוקרטיה החוקתית בישראל.