האתר עדיין בבנייה

מדיניות העברית בקיבוצים עיצבה בחירות לשוניות וזהות של מהגרים

ראיונות עם מהגרים דוברי אנגלית וספרדית מ־1949 עד 1982 חושפים את עלויות האידיאולוגיה החד־לשונית.

מאמר: Language policy and choice in Israeli kibbutzim

חוקרות/ים: Blake Steinnecker; Elana Shohamy

כתב עת: Language Policy 25(1), Article 2

תאריך: פורסם אונליין: 9 בינואר 2026

DOI: https://doi.org/10.1007/s10993-025-09756-4

חדר ארכיון קיבוצי עם תצלומים ישנים, מחברות ריקות ושיחה סביב שולחן על זיכרונות שפה והגירה.

תחיית עברית בקיבוצים הייתה גם פרויקט קהילתי מצליח וגם מדיניות שדרשה ממהגרים לשלם מחיר של ויתור לשוני וזהותי.

מה המאמר בוחן?

המאמר בוחן את הקשר בין מדיניות לשון לבין בחירת שפה בקיבוצים בישראל. הוא מתמקד במהגרים דוברי אנגלית וספרדית שהגיעו לקיבוצים בין 1949 ל־1982 ובזיכרונותיהם לגבי המעבר לעברית.

מושגי יסוד בקצרה

מדיניות לשון היא מכלול הכללים, הנורמות והפרקטיקות שמעצבים אילו שפות נחשבות לגיטימיות במוסד או בקהילה. במאמר הזה המדיניות אינה רק הוראה רשמית, אלא גם מנגנונים חינוכיים וקהילתיים שגרמו לעברית להחליף שפות אחרות.

מהו בסיס הנתונים של המחקר?

המחקר מנתח איכותנית 24 ראיונות עם מהגרים דוברי אנגלית וספרדית לקיבוצים בישראל. התקופה הנבחנת, 1949-1982, מאפשרת לבחון את השפעת אידיאולוגיית תחיית העברית לאורך כמה עשורים של בניית קהילה.

מהי הטענה המרכזית?

המאמר טוען שמדיניות לשון בקיבוצים עיצבה בחירות שפה באמצעות מנגנונים מוסדיים, חינוכיים וקהילתיים. המעבר לעברית לא היה רק החלטה אישית, אלא תוצאה של מסגרת חברתית שהגדירה מה נחשב שייך ולגיטימי.

למה עברית הייתה שפה מרכזית כל כך?

עברית נתפסה כשפה לאומית, קהילתית ומוסדית שמאחדת מהגרים וחברים בקיבוץ. דווקא בשל חשיבותה, המאמר שואל מה קרה לשפות שהמהגרים כבר ידעו ולזהויות שנקשרו אליהן.

מהי מדיניות לשון מחליפה?

מדיניות מחליפה מעודדת או מחייבת מעבר משפה קיימת לשפה דומיננטית חדשה. לפי המאמר, מדיניות כזאת יכולה לחזק לכידות קהילתית אך גם למחוק הון לשוני, זיכרון וזהות.

איך המאמר קשור לזכויות?

זכויות שפה הן חלק מהיכולת לשמור על זהות, להשתתף בקהילה ולחנך ילדים בלי ניתוק מוחלט מהעבר הלשוני. המאמר מציע לבחון מי רשאי להגדיר בחירת שפה לגיטימית ומי נושא בעלויות של אידיאולוגיה חד־לשונית.

מה תפקיד הקיבוץ כמוסד?

הקיבוץ אינו רק מקום מגורים, אלא מוסד חינוכי, חברתי ותרבותי בעל נורמות חזקות. לכן הוא יכול לפעול כסוכן שינוי לשוני גם בלי כפייה משפטית מפורשת.

מה התרומה של מסגרת Spolsky ושוהמי?

המאמר נשען על מסגרת מדיניות הלשון של ספולסקי ועל עבודתה של שוהמי על עלויות תחיית שפה. שילוב זה מאפשר לראות את העברית לא רק כסיפור הצלחה לאומי, אלא גם כשדה של בחירה, כוח ומחיר אישי.

מה אפשר ללמוד על זהות מהגרים?

שפה היא חלק מן האופן שבו מהגרים זוכרים עבר, יוצרים קשרים ומגדירים שייכות. כאשר קהילה דורשת מעבר לשפה אחת, היא משפיעה גם על הדרך שבה מהגרים מספרים את עצמם ואת מקומם.

מהי המשמעות למדיניות לשון כיום?

המאמר מזמין מדיניות רגישה יותר לשאלת הסוכנות: מי בוחר, מי מגדיר לגיטימיות ומי יכול לשמור על ריבוי שפות. במדינות וחברות רב־לשוניות, רגישות כזאת חשובה לשוויון ולכבוד תרבותי.

מה כדאי לזכור מן הקריאה?

העברית בקיבוצים הייתה חלק מפרויקט חברתי רב־עוצמה, אך הצלחה לשונית יכולה לכלול גם אובדן. הנקודה הדמוקרטית היא להכיר גם בלכידות שהשפה יוצרת וגם בזכויות ובזהויות שהיא עשויה לדחוק הצידה.

התמצית שלעיל היא תמצית עצמאית בעברית, שנכתבה בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. היא אינה תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינה מטעם המחברים או כתב העת, ואינה מחליפה קריאה במקור

עודכן לאחרונה: 14 ביוני 2026