מה קורה לדמוקרטיה כאשר המדינה עצמה מפורקת?

מה נבדק במחקר

דורון נבות מאוניברסיטת חיפה ויאיר גולדשמידט מנתחים את המשבר הישראלי דרך מושג של פירוק המדינה.

המאמר אינו מתמקד רק בשאלה האם בית המשפט חזק מדי או חלש מדי, אלא בשאלה מה קורה למנגנוני המדינה כאשר כוח פוליטי מבקש לצמצם עצמאות מקצועית, ביקורת משפטית ומגבלות מוסדיות.

המחקר פורסם ב-Frontiers in Political Science בשנת 2025, כחלק מדיון אקדמי רחב על משבר הדמוקרטיה הישראלית.

מה המאמר מצא או טוען בפועל?

המאמר טוען כי ליבת משבר הדמוקרטיה בישראל היא מתקפה של הממשלה על המדינה עצמה. הניתוח מציג את פירוק המדינה לא כתוצר לוואי של צעדי הממשלה, אלא כעיקרון מארגן ותכלית פוליטית, שמכוונים לשינוי משמעות החיים המשותפים והקיום האזרחי.

המאמר קושר את התהליך לרטוריקה פופוליסטית שמציגה את המדינה ואת מוסדותיה ככלים של אליטות נגד “העם”. בתוך כך הוא מזכיר את הביקורת של אבישי בן־חיים על “ישראל הראשונה” ו“ישראל השנייה”, את השפעת פורום קהלת ומינויים של גורמים המזוהים עם המחנה הזה לתפקידי מפתח בשירות הציבורי.

הניתוח מצביע גם על מוקדי עימות מוסדיים מאז 2023: בית המשפט העליון פעל מאז אוקטובר 2023 בהרכב חסר של 12 מתוך 15 שופטים, ובמקביל הופצה טענה שלפיה שר הביטחון ובכירי מערכת הביטחון מונעים מהממשלה לנצח במלחמה. המאמר מסיק כי שילוב של פגיעה בשלטון החוק, ערעור על מוסדות הביטחון והחלשת האמון במדינה מאיים על התנאים המוסדיים של דמוקרטיה ליברלית.

מה פירוש פירוק המדינה?

פירוק המדינה פירושו החלשת היכולת של מוסדות ציבוריים לפעול לפי כללים מקצועיים, משפטיים ושוויוניים.

המאמר מצביע על קשר בין מתקפה על ביקורת שיפוטית, פגיעה במעמד שומרי סף, החלשת שירות ציבורי מקצועי, ופוליטיזציה של מנגנונים שאמורים לשרת את כלל הציבור.

כאשר תהליכים כאלה מצטברים, הם אינם משנים רק מדיניות מסוימת. הם משנים את היכולת של המדינה להגן על זכויות, לאכוף חוק ולהגביל שימוש שרירותי בכוח.

למה זה חשוב לדמוקרטיה ליברלית?

דמוקרטיה ליברלית זקוקה למדינה חזקה מספיק כדי לאכוף חוק, אבל מוגבלת מספיק כדי שלא תדרוס זכויות.

נבות וגולדשמידט מדגישים שהאיזון הזה תלוי במוסדות עצמאיים: מערכת משפט, ייעוץ משפטי, שירות ציבורי מקצועי, תקשורת חופשית ומנגנוני פיקוח.

כאשר מוסדות אלה מוצגים כמכשול לרצון העם ומוחלשים בשם יעילות או ריבונות רוב, הסכנה היא מעבר מממשלה נבחרת לדפוס של שליטה פוליטית חסרת בלמים.

איך מזהים את הסיכון בזמן אמת?

המאמר מציע להסתכל על דפוס מצטבר ולא על צעד יחיד.

שינוי במינוי שומרי סף, צמצום ביקורת שיפוטית, פגיעה בעצמאות מקצועית והחלשת ביקורת ציבורית יכולים להיראות בנפרד כמו צעדים טכניים.

יחד הם עשויים לסמן שינוי משטרי: לא רק ממשלה שמקדמת מדיניות, אלא ממשלה שמקטינה את יכולת המדינה להתנגד לשימוש לא מוגבל בכוח.

מה השאלה שאזרחים צריכים לשאול?

השאלה אינה רק האם מוסד מסוים פעל נכון במקרה נקודתי.

השאלה היא האם השינוי מחזק מדינה שמשרתת את כלל האזרחים תחת שלטון החוק, או מחליש את המוסדות שמגינים על הציבור גם מפני הרוב הפוליטי של היום.